החלטה בתיק בש"פ 4343/12

           לפני ערר (בש"פ 4343/12) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק רפופורט) במ"ת 33835-05-12 מיום 31.5.2012, בה נקבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר במסגרתה ישהה במעצר בית מלא בבית אחותו וגיסו בירושלים בהשגחת מפקחים והתנה זאת בהפקדת דרכוניהם ובחתימתם על ערבויות כמו גם בהפקדת מזומן. כן חויב המשיב באיזוק אלקטרוני.

           כמו כן, מונח לפני ערר (בש"פ 4347/12) שהגיש המשיב על גובה סכום ההפקדה בו חויב וכן על חיובו באיזוק אלקטרוני.

           במהלך הדיון שנערך לפני הוריתי על איחוד הדיון בעררים. לשם הנוחות בשני העררים תכונה המדינה "העוררת" ומר משה שליידר שעל שחרורו לחלופת מעצר הורה בית המשפט המחוזי יכונה "המשיב".

עובדות כתב האישום

1.        המשיב, מ' ואחרים חשדו במתלוננת כי היא חלק מרשת פדופילים ושבמסגרת זו הרצתה לילדים על נצרות וכי במרתף נסתר ובמנהרות שבביתה בוצעו בילדים מעשי פדופיליה. לכן קשר המשיב קשר עם מ' ואחרים לפגוע במתלוננת. ביום 27.2.2012 נודע להם כי המתלוננת עומדת לטוס לחו"ל והם רצו למנוע זאת. לכן הם החליטו לפגוע במתלוננת פיזית באופן שימנע ממנה מלטוס לחו"ל. ביום 27.2.2012 בסביבות השעה 20:30 הם הגיעו לביתה ונעמדו מחוצה לו. הם החליטו כי המשיב ושלושה מבין האחרים (להלן: הארבעה) יפגעו במתלוננת. הארבעה היו מצוידים במוטות ברזל, כפפות ואזיקונים מפלסטיק ושניים מהם היו רעולי פנים. הארבעה סיכמו כי שניים מהם יכו את המתלוננת בזמן שמ' ואחר יערכו חיפוש קפדני בביתה על מנת למצוא את המרתף הנסתר, המנהרות ותיעוד בוידאו למעשים פדופיליים.

2.        אחד מהארבעה, שלא היה רעול פנים, דפק על דלת הבית. כשפתחה המתלוננת את הדלת התפרצו הארבעה לבית, דחפו והפילו אותה לרצפה והכו אותה נמרצות בכל גופה. הארבעה חסמו את פיה של המתלוננת, שצרחה בשל כאבים, באמצעות הצעיף שהיה על צווארה, כפתו אותה ברגליה ובידיה מאחורי גבה באמצעות האזיקונים והושיבו אותה על כיסא. המשיב ואחד מהארבעה המשיכו להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה. החיפוש בביתה של המתלוננת לא העלה דבר. הארבע תחקרו את המתלוננת בין היתר בדבר המרתף, המנהרות והוידיאו. המתלוננת התחננה בפניהם שיחדלו ממעשיהם ואמרה להם שאין בביתה מרתף, מנהרות ווידאו. הארבעה המשיכו להכות את המתלוננת. אחד מהארבעה תיעד את המתרחש בוידאו. בהמשך זרקו הארבעה את המתלוננת על מיטה עם הפנים כלפי מטה ויצאו מהבית. לאחר מספר דקות הצליחה המתלוננת לאזור כוחות ובעודה כפותה בידיה וברגליה הצליחה לצאת מחוץ לבית על מנת להזעיק עזרה. באותה עת דנו ביניהם הארבעה והחליטו כי לא פגעו מספיק במתלוננת וכי יש לפגוע בה באופן חמור יותר. משהבחינו הארבעה במתלוננת במפתן הבית, חזרו ותפסו אותה תוך שהם מאיימים עליה שאם לא תצעק לא יעשו לה דבר ומשכו אותה בכוח חזרה לבית, הושיבו אותה על כיסא, חסמו את פיה בשנית עם הצעיף והוסיפו ואזקו אותה באופן שידיה אזוקות לרגליה מאחורי גבה ולכיסא. המשיב ומ' דנו ביניהם מי מהם צריך לפגוע בה קשה יותר והחליטו שיש לשבור את רגלה. מ' נטל על עצמו את ביצוע המשימה.

3.        בסביבות השעה 21:30 הגיעה לבית חברתה של המתלוננת על מנת לתת לה טלפון סלולארי. החברה דפקה על דלת הבית ואחד מהארבעה פתח את הדלת, אמר לחברה כי המתלוננת מתקלחת ואינה יכולה לקבל אורחים וסגר בפניה את הדלת. המתלוננת נאנחה מכאבים וניסתה לקרוא לחברה ולהזהיר אותה שלא תיכנס. החברה המתינה בקרבת מקום. כעבור זמן קצר יצא אותו אחד אל החברה ואמר לה שהמתלוננת איננה מרגישה בטוב ואינה יכולה לקבל אורחים ולקח ממנה את הטלפון, אותו לא השאיר בבית בתום האירוע. החברה עזבה את המקום והוא חזר לבית. הארבעה לקחו כיסא נוסף והרימו את רגליה של המתלוננת, הכפותות האחת לשנייה, על הכיסא. מ' הכה את המתלוננת ברגלה באמצעות מוט ברזל מספר פעמים עד שנשברה. הארבעה שברו את ידה של המתלוננת והמשיכו להכותה. לאחר מכן הפילו הארבעה את המתלוננת על הרצפה ושמו עליה מספר כיסאות בערימה כך שלא תוכל לזוז ועזבו את הבית תוך שהם מותירים אותה כפותה, חבולה קשה ומדממת. ד', מכר של המתלוננת שנקרא למקום, הגיע ושחרר את המתלוננת והיא פונתה לקבלת טיפול רפואי אשר כלל ניתוח בהרדמה מלאה. כתוצאה ממעשיהם של הארבעה נגרמו למתלוננת שבר חמור ברגלה, שבר בידה, המטומות בראש, בפנים, ובמקומות נוספים בגופה. למתלוננת נגרמה טראומה קשה ומאז האירוע היא מרותקת לכיסא גלגלים.

           בשל המעשים האמורים הואשם המשיב בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בכניסה והתפרצות בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 406(ב) ו-408 לחוק העונשין; בקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; באיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובגניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

הליכים קודמים

4.        בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט המחוזי ביום 21.5.2012 על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בית המשפט הבהיר כי אין בכך להוות אינדיקציה מוקדמת בדבר שיקול הדעת שיופעל בסופו של דבר. יצויין כי דיון זה בבית המשפט המחוזי התקיים לאחר שניתנה החלטתו של חברי השופט א' רובינשטיין מיום 20.5.2012 בבש"פ 3957/12, בה הנחה להקדים את הדיון בשאלת המשך מעצרו של המשיב, זאת מאחר שבדיון מיום 17.5.2012 דחה בית המשפט המחוזי את המשך הדיון בשאלת מעצרו של המשיב ליום 23.5.2012 והורה על מעצרו עד להחלטה אחרת לאחר שקבע כי קיים "הניצוץ הראייתי" וכי קיימת עילת מעצר - מסוכנותו של המשיב נוכח המיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי דחה בדיון מיום 17.5.2012 את טענת הסנגור לפיה שחרורו של מעורב אחר בפרשה מצדיק גם את שחרורו של המשיב. בית המשפט הדגיש כי לא הורה על מעצרו של האחר שכן עת הובא לפניו היה משוחרר מזה חמישה ימים לאחר שביום 11.5.2012 שוחרר ממעצר ימים. כן ציין בית המשפט כי התרשם שלמעצרו של האחר מחיר גבוה מבחינת בני משפחתו וילדיו במצבם המורכב. משכך הדגיש בית המשפט כי עקרון השוויון איננו מחייב שחרורו של המשיב.

5.        בתסקיר המעצר מיום 29.5.2012 צויין כי המשיב, תלמיד ישיבה בן 22, נעדר רקע פלילי. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם נורמטיבי בעל אישיות יציבה וללא דפוסים עברייניים וכי המעצר מהווה גורם מרתיע עבורו. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן כי מיוחסות למשיב עבירות אלימות קשות בעוד הוא שולל התנהגות בעייתית כלשהי. לאור פער זה התקשה שירות המבחן להעריך את מסוכנותו של המשיב. באשר לחלופת המעצר שהוצעה, מצא שירות המבחן כי המפקחים המוצעים אמינים ומבינים את תפקידם ואת משמעות מעצר הבית. שירות המבחן הטעים כי הוא נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב בשל התלבטות: מצד אחד החלופה המוצעת היא ראויה וההתרשמות היא כי מדובר באדם נורמטיבי אשר המעצר מהווה עבורו גורם מרתיע ובכוונתו, על פי הצהרתו, להישאר בארץ כאשר הוא מבין את המחירים הקשים שישלם אם יברח מהארץ. מן הצד השני, ציין שירות המבחן את העובדה כי כתב האישום מייחס למשיב עבירות קשות אך המשיב שולל בעייתיות כלשהי בהתנהגותו. חשש נוסף אותו ציין שירות המבחן נובע מאזרחותו השוויצרית של המשיב והעובדה כי הוריו ואחים נוספים מתגוררים בשוויץ ולכן קיים חשש להימלטות מפני אימת הדין.

6.        לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ניתנה החלטה ביום 31.5.2012. בהחלטה זו ציין בית המשפט כי קיימת הסכמה בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכי הנסיבות הקשות בהן בוצעו העבירות מקימות חזקת מסוכנות ברורה ואף קיים חשש להתחמקות מהליכי שפיטה ומריצוי מאסר. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי עולה מתסקיר המעצר שמדובר באדם ללא רקע פלילי ושירות המבחן התרשם ממנו כאדם נורמטיבי בעל אישיות יציבה וללא דפוסים עברייניים. בית המשפט ציין עוד כי מובן ששירות המבחן לא יכול היה להעריך את מסוכנותו של המשיב לאור הכחשת מעורבותו באירועים מושא כתב האישום. עוד הדגיש בית המשפט כי שירות המבחן התרשם לטובה מהחלופה המוצעת ומהמפקחים. בית המשפט קבע כי נוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן כמו גם גילו הצעיר של המשיב ובהיעדר עבר פלילי ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר הדוקה, באיזוק אלקטרוני ובבטוחות ניכרות. כמו כן ציין בית המשפט כי חלק מאחיו של המשיב מתגוררים בארץ ובכך יש להקל על החשש מפני הימלטות וכי המשיב ציין בפני שירות המבחן כי בכוונתו להתחתן ולעלות לישראל. לפיכך הורה בית המשפט כי המשיב ישתחרר למעצר בית מלא בבית אחותו וגיסו, בפיקוח האחות, בעלה, שני אחיו ונשותיהם. כן נקבע כי כל אחד מהמפקחים יחתום על התחייבות עצמית וערבות צד ג' למשיב בסך 50,000 ש"ח וכן יפקיד את דרכוניו. כמו כן הורה בית המשפט על הפקדה במזומן בסך 250,000 ש"ח. עוד חייב בית המשפט את המשיב באיזוק אלקטרוני. בית המשפט קבע כי תנאי לשחרורו של המשיב הוא הפקדת סך 50,000 ש"ח ויתרת ההפקדה תעשה עד ליום 10.6.2012. לבקשת המאשימה עיכב בית המשפט את שחרורו של המשיב עד להיום בשעה 14:00 לצורך הגשת ערר שבכוונת המאשימה להגיש לבית משפט זה.

ההליכים לפני בית משפט זה

7.        ביום 31.5.2012 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של החלטת של בית המשפט המחוזי באופן שהמשיב ישהה במעצר עד להחלטה אחרת.

נימוקי הערר בבש"פ 4343/12

8.        לטענת העוררת - באמצעות באת כוחה, עו"ד תמר פרוש - אין בחלופת המעצר כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב. בשים לב לעבירות שביצע לכאורה נדרשים נימוקים כבדי משקל לשחרור המשיב לחלופת מעצר וכאלו לא נמצאו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיב נקט באלימות קשה כלפי המתלוננת שהינה קשישה כבת 70 ובמהלך כשעה ומחצה לאחר שחבר לאחרים נקט כלפיה, בביתה, באלימות אכזרית. עוד מדגישה העוררת כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל לעובדה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב. כמו כן מדגישה העוררת כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ממשי לחשש לשיבוש מהלכי משפט והימלטות מפני אימת הדין בהינתן כי המשיב הוא אזרח שוויצרי ואין לו נכסים בישראל כאשר רק חלק ממשפחתו מתגוררת בישראל. בהקשר זה הוסיפה העוררת כי המשיב נתפס מחוץ לביתו כשהוא נושא שתי מזוודות. במהלך הדיון שהתקיים לפני הגישה העוררת מזכר המפרט את תוכן המזוודות ובהם פריטים אישיים ופרטי לבוש של המשיב. לטענת העוררת אין באיזוק האלקטרוני כדי לחזק את החלופה המוצעת. בהתבסס על מכלול הנימוקים הנ"ל עותרת העוררת לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי ולמעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

9.        באשר לאחר, מ', טענה העוררת בדיון שלפני כי רק אמש בשעות אחר הצהריים ניתנה החלטה סופית בעניין שחרורו לחלופת מעצר והמאשימה שוקלת האם להגיש בימים הקרובים ערר על החלטה זו. העוררת סבורה כי יש לאבחן בין עניינו של מ' לבין עניינו של המשיב שכן בעניינו של מ' שירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר. שירות המבחן נימק זאת בכך שמ' הוא אב לשבעה ילדים כאשר חלקם נפגע בפרשת הפדופיליה בשכונת נחלאות בירושלים ולכן הם זקוקים לו לצדם. כמו כן טוענת העוררת כי בעניינו של מ' לא קיים החשש להימלטות מפני אימת הדין.

תגובת המשיב

10.      המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד טל גבאי - סבור כי לא היה מקום להגשת הערר שכן עת ניתנה הסכמת העוררת לעריכת תסקיר מעצר היא הייתה מודעת הן למסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים למשיב והן לעובדת היותו אזרח שוויץ והחשש הנובע עקב כך להימלטות מפני אימת הדין. עוד הפנה המשיב לכך ששניים נוספים שנחשדו כמעורבים בפרשה נחקרו אך לא נעצרו. כמו כן שניים נוספים מארבעת המעורבים בפרשה עזבו את ישראל והמאשימה לא נוקטת בפעולות לאיתורם. לטענת המשיב אין מקום לאבחן בינו לבין מ'. זאת ועוד, מ' שוחרר לחלופת מעצר חרף העובדה כי הודה בחקירתו במיוחס לו בעוד שהמשיב מכחיש את המיוחס לו. באשר לטענת העוררת כי המשיב נעצר עם שתי מזוודות מחוץ לביתו, נטען כי אין לכך כל נפקות. לטענת המשיב הוא נשא חפצים אישיים לצורך לינה אצל חבר. עוד הוסיף כי לא הזמין כרטיס טיסה לחו"ל וכי העוררת לא טרחה לבדוק ולאמת טענה זו. עוד טען המשיב כי אין חשש אמיתי להימלטותו נוכח העובדה כי מרכז חיי אחיו הנשואים בישראל, כי הם בעלי נכסים ועסקים וכי המשיב עצמו שוהה בישראל מזה שלוש שנים והוא תלמיד ישיבה. כן הדגיש המשיב כי החשש להימלטותו מופחת שכן חודש לאחר שבוצעו המעשים הנטענים הוא נסע לשוויץ לבקר את הוריו בתקופת החגים אך חזר לאחר מכן לישראל.